היי ילד מתוק, אתה נפלא. אתה מיוחד, אתה יפיוף, אתה חכם, אתה עדין. אתה יצירתי. אין כמוך בעולם. רק מי שלא מחובר ללב שלו יכול שלא לראות את היופי שלך.
לצערי אתה לא מקבל את ההדהוד הזה, בטח שלא מספיק. אתה מקבל הרבה עידוד למצוינות, למה שצריך לעשות. המון פוקוס על מה שחסר ועל מה שצריך להיות במקום על מה שכבר יש. ומה שיש הוא פשוט מטורף.
אתה עצמאי בצורה מטורפת. יש לך עולם שלם בתוך עצמך. אתה יודע לייצר עולם שלם בלי שאתה צריך אף אחד אחר. אתה סקרן ואוהב ללמוד, יש לך המון כשרונות. אתה אוהב לחשוב ולהפליג בדימיון. יש לך סבלנות. יש לך זיכרון ויש לך כח סיבולת. אתה תוכל לעשות מה שתרצה בעולם.
אבל כרגע – אתה לא צריך להתעסק בזה. כשתרצה לכבוש את העולם, אם תרצה לכבוש אותו, תעשה את זה. אבל יותר חשוב כרגע שתנוח. כרגע יותר חשוב שתדע שאתה אהוב, כמו שאתה. שאתה מספיק טוב. שאתה לא צריך להתאמץ כדי להיות יותר טוב. כי מי שאתה, כמו שאתה, זה כבר ממש מספיק. זה מעל ומעבר. זה הכי טוב שאפשר לדמיין. אתה כל-כך מדהים, והלוואי שהייתי יכול להיות שם איתך כדי להסביר לך את זה. כדי להטמיע בך את ההבנה הזו. כדי שתדע את זה בכל ליבך. שבכל פעימה תרגיש את האהבה שלי. שתמיד תדע שאתה אף פעם לא לבד. לעולם גם לא תהיה לבד. אני תמיד איתך, מלווה אותך בלב. אוהב אותך הכי הרבה שאפשר.
הלוואי שהייתי יכול להיות שם. להגן עליך, לתת לך מרחב למנוחה. לתווך לך את העולם. קצת לסנן את הצריך ואת האלימות שיש בעולם.
יש לך מזל. הרבה ילדים חווים עולם הרבה יותר קשה והרבה יותר אלים. אתה נמצא במקום בטוח יחסית. אבל לנפש העדינה שלך זה לא אכפת. גם צעקה או עיקום פרצוף זה מספיק כדי לשבור אותך.
אתה תתמודד. אתה תפתח שיריון. אתה תלמד להיות חזק, קשוח. אתה גם תרדוף אחרי כח. אתה תחפש את המקומות שבהם אתה לא צריך להיות תלוי באחרים כי תפנים די מהר שהעולם הוא לא מקום בטוח. כבר עכשיו אתה מעדיף להישאר בבית במקום לשחק עם הילדים למטה בחצר. המחשב והפאזל ממלאים את עולמך. וגם המחשבות. אם לא היו מבלבלים אותך, אולי גם היית מבטא את היצירתיות שלך בדרכים נוספות, באומנות אחרת.
אבל הבית שלך מקדש יותר את הרציונל והאנליטיות על פני האומנות. הלוואי שהייתי יכול להיות שם ולהגיד להם שיפסיקו להציק לך. שיתנו לך כבר לזרוק את הגיטרה ושתעשה מה שאתה רוצה. לא מה שאתה רוצה שהם ירצו שתרצה. פשוט מה שאתה רוצה, גם אם זה לא נראה להם.
הם לא באמת יודעים. הם ממש ממש לא יודעים. אתה יודע הרבה יותר טוב. הרבה יותר טוב על העולם בכלל, ובטח שעל עצמך. אבל אני לא יכול להיות שם. אני מצטער.
אני מצטער שאתה חווה את השבירה הזו. אני מצטער בעיקר על הרגעים שאתה מרגיש שאף אחד לא רואה אותך. אני מצטער על חוויות הפחד. על הבדידות שאתה חווה. על הפחדים שמישהו ייכנס לבית או מישהו יכה אותך או יציק לך ברחוב. אני מצטער על האלימות בבית הספר. אני מצטער על השעות שאתה מבלה לבד מול הטלויזיה. אני מצטער על הכל. הלוואי, הלוואי שיכולתי לשבת איתך שם על הספה מול הטלויזיה בחיבוק. שתעשה את אותו הדבר, אבל לא תרגיש שאתה לבד בזה. שלא תשרוד, אלא תחגוג. שלא תתמודד, אלא תנוח. שתפסיק כבר לעבוד! אתה בסך-הכל ילד. נכון, להורים שלך קשה והם עושים כל מה שהם יכולים. ובכל זאת זה לא הוגן כלפיך. מגיעה לך ילדות. אתה נושא משקל כל-כך כבד על הכתפיים הקטנות שלך. וזה לא הוגן כלפיך. אתה לא צריך את זה.
ייקח לך הרבה שנים לקלף את השכבות של מה שאתה מלביש על עצמך עכשיו, שלא באשמתך. המזל שלך הוא שתהיה לך אפשרות לתיקון. יוולד לך ילד שהוא בדיוק כמוך. הוא רגיש ומהמם ומתוק ונפלא ומיוחד. האישה שתבחר לך שאיתה תביא את הילד הזה תהיה האמא הכי נפלאה שהוא יוכל לבקש. יחד תוכלו לתת לו את מה שלא קיבלת כילד. תוכל לאפשר לו לפרוח. אל תדאג, גם הוא יכתוב מכתבים לעצמו כשהוא יגדל. גם לו תהיה ביקורת. כנראה שעל דברים אחרים, אבל אולי לא רק. ובאמצעות הילד הזה תוכל לחזור חזרה אל הילדות שלך. לחוות את הילדות שלא היתה לך. להתחבר לילד הפנימי שלך ולהציל אותו. ולהגיד לו כמה שאתה אוהב אותו ולהצטער שלא היית שם בשבילו כדי להקל עליו בזמן אמת.
רוצים לקבל עדכון כשעולה פוסט חדש לבלוג? הירשמו כאן:
