סמיון מזור

שלום, קוראים לי סמיון ואני אדם רגיש. עד לא מזמן לא הייתי מסוגל להגיד את זה, ואפילו לא ידעתי שאני רגיש. למרות שרוב חיי הרגשתי שמשהו בי לא בסדר, אני לומד להבין שהרגישות שלי היא מתנה. שלא כולם מסוגלים לחוש את העולם בצורה עדינה ועמוקה שכזו.

תמיד חיכיתי שמישהו יגלה אותי. שמישהו יציל אותי, שיבוא ויגאל אותי למציאות אלטרנטיבית. שיוכיח, בעיקר לאחרים, שהמציאות שאני חיי בה, שתפיסת המציאות שלי היא לכל הפחות – לא מדויקת. שיש משהו אחר, יותר בריא, יותר נכון, יותר טבעי. משהו עמוק בפנים אף פעם לא הסתדר עם איך שהתנהלתי בעולם. ובמקביל היה שם עוד משהו, איזה גרעין פנימי עמוק שאף פעם לא נשבר ונשאר נאמן לעצמו. איזשהו מצפן פנימי שידע מה הדבר הנכון. הוא גם ידע שאני אגיע אליו.

כשהגעתי אליו – הרגשתי שמשהו מאוד גדול בחיים שלי נשבר ולא היה לי לאן לפנות. תפיסת המציאות שלי נשברה. ידעתי שקורה משהו טוב אבל הרגשתי אבוד. לא ידעתי איפה אני יכול להדהד את המחשבות והרגשות שלי. עד היום לא ממש מצאתי מקום כזה, שחושף בצורה ישירה את המתח בין הרוצה לצריך, בין מה שאנחנו קוראים לו “חינוך” לחופש פנימי, את הקושי לשאול את עצמי “מה אני רוצה” ומתוך זה גם להבין “מי הוא אני”. לכן הקמתי את הבלוג הזה.

ההתנגשות שלי עם תפיסת במציאות שהיתה לי קרתה כשלראשונה בחיי חוויתי אהבה ללא תנאי, אהבה של ילד לאבא. אהבה אינסופית כזו שמתקנת כל דבר שבור. ואהבה הזו שלחה אותי למסע להתחבר לילד הפנימי שלי, להתחיל לרפא את עצמי, להבין מי אני באמת מתחת לכל השכבות של מה שאמרו לי שאני צריך להיות (והאמנתי להם). האהבה הזו נותנת לי את האומץ לאט לאט להתמודד עם הפחד העמוק ביותר שלי: הפחד להיות אני, על אמת. האהבה הזו מחברת אותי לרגשות שלי, לילד הפנימי שלי, היא מלמדת אותי להיות פגיע, ולחוות את העולם בכל העוצמה האפשרית עבורי.

זהו סיפור שאין בו שום דרמה קיצונית. בית טוב, משפחה טובה ואוהבת. הורים שעשו כל מה שהם יכולים, לפי המיטב שהם ידעו. לא היו מכות, לא היתה התעללות מכוונת. ודווקא בגלל זה הסיפור שלי הוא כל כך דרמטי. כי זה סיפור שכנראה כל אחד יכול למצוא בו את עצמו. כשאני הבנתי את המצב שלי – הרגשתי לבד. בבלוג הזה אני רוצה להגיד, קודם כל לעצמי, שאני לא לבד. ושדווקא אני יכול לספר את הסיפור הזה בזכות הרגישות שלי. כי סוף סוף אני מבין שזו מתנה ולא פגם. שאני לא רקוב.

הבלוג הזה הוא המקום שלי לקחת את כל זה ולשתף אותו. הבלוג הזה הוא חלק מהריפוי שלי, ובתקווה שהוא גם יעזור לאחרים בדרך שלהם.