בפגישה הראשונה שלי אצל פסיכולוגית היא שאלה אותי מה הייתי רוצה שישתנה, מה הייתי רוצה שיהיה אחרת. אמרתי לה שהייתי רוצה לשבת בחדר הישיבות בעבודה ולהיות זה שיודע. אבל לא מתוך הידע שיש לי, אלא מתוך תחושת ביטחון עצמי. במשך חצי שעה ניסיתי להסביר לה איפה חוסר הביטחון שלי בא לידי ביטוי והיא הסבירה לי שככה לא מדבר מישהו שיש לו חוסר ביטחון עצמי.
מה שניסיתי להגיד לה ולא הצלחתי באותו הזמן, זה שאני רוצה להרגיש מספיק טוב. שאני לא צריך להיות מישהו אחר. שאני לא צריך להיות בעל סמכות מסוימת כדי להביע דעה. שאני לא צריך ניסיון מסוים כדי להיות זה שיודע. מה שרציתי זה להרגיש שאני לא צריך להוכיח לאף אחד שמי שאני זה מספיק. ובכלל, שזה לא משנה אם אשמיע את דעתי בחדר או לא. כי זה לא יגדיר אם אני מספיק טוב. זו רק שאלה אם אשתף אותם במה שיש לי להגיד. ואם לא אשתף – זה הפסד שלהם, לכל הפחות כמו שזה הפסד שלי.
להמשיך לקרוא